מספרים שדרך אחת לתפוס קופים היא באמצעות קשירת כד לעץ. ממלאים את הכד עם פירות שקופים אוהבים, ודואגים ששפת הכד תהיה קטנה מאגרוף של הקוף. הקוף מכניס את היד הריקה שלו לכד בקלות, אוחז בפרי, אך לא יכול להוציא את היד המאוגרפת כל עוד הוא אוחז בפרי. כשהצייד מתקרב, הקוף מנסה לברוח, אך הוא לא רוצה לאבד את הפרי, וכך הוא נתפס.
במובן מסויים זה קיים גם בג'יו-ג'יטסו הברזילאי. פעמים רבות התלמיד נמצא בעמדת ייתרון, אך בגלל פעולת היריב, העמדה הזאת לא עומדת בעומס ו"מתמוטטת". הדבר קורה בכל הרמות ובכל קרב, אך ההתמודדות עם זה שונה בין תלמידים מתחילים לתלמידים מנוסים יותר.
למילה "ויתור" יש בד"כ קונוטציה לא טובה. בד"כ היא מתקשרת עם כניעה או אי-עמידה על "שלך". תלמידי ג'יו-ג'יטסו הברזילאי מתחילים בד"כ תופסים כל ויתור ככניעה, ונוטים להתעקש על פוזיציות עדיפות, גם כשבפועל הן כבר לא קיימות. הראציונאל מאחורי זה הוא שהם עבדו כל-כך קשה להגיע לפוזיציה העדיפה הזו, שהם לא מסוגלים להכיל את הרעיון שזה כבר לא ריאלי. תלמידי ג'יו-ג'יטסו ברזילאי מנוסים יותר יודעים לזהות מתי פוזיציה שמקנה שלהם יתרון "נכבשה" ע"י היריב, וכל התעקשות כל המשך החזקת הפוזיציה הזאת תהיה מיותרת ותביא רק לביזבוז של אנרגיה.
אחד מהשיעורים הכי חשובים שג'יו-ג'יטסו הברזילאי מלמד הוא ויתור על דברים שבעבר היו טובים והיקנו לך ייתרון, אבל עקב שינוי הנסיבות, הפסיקו להיות כאלה, והפכו בפועל מייתרון לנטל. הדבר דומה להבדל בין נסיגה מבוקרת של צבא מול קריסת הצבא אל מול התוקפים. בנסיגה מבוקרת, הצבא שומר על הסדר ועל המבנה שלו, ולמרות שהוא מוותר על שטח כבוש, הוא לא מוותר על הכוח שלו. בנסיגה לא מבוקרת, של קריסה, הצבא מאבד את חוט השידרה שלו, את החוסן שלו והופך טרף קל לאויביו. ההחלטה על נסיגה אף פעם אינה קלה, כי אף אחד לא אוהב לוותר על משהו שהוא "הרוויח", אבל לפעמים יש צורך במיזעור (mitigation) של ההפסד. ברור שעדיף לא להספיד בכלל, אם אם כבר "חייבים" להפסיד, הרי שעדיף להפסיד מעט מאשר להפסיד הרבה.
היכולת להבחין בנקודה בה האפשרות להכיל את הפוזיציה הנוכחית אינה ריאלית אינה פשוטה. מצד אחד, ויתור טרם הזמן יהיה ביזבוז, ומצד שני, התמהמהות בההחלטה עלולה לגרום להתרסקות של הפוזיציה והיעדר יכולת לנסיגה לפוזיציה שונה. בג'יו-ג'יטסו הברזילאי הדבר קשה, כיוון שההחלטות האלה חייבות להתקבל תוך שברירי שנייה.
מאימוני האייקידו שלי למדתי לא להתנגד לתנועה- בניגוד לחסימה או לעצירה, למדתי לזרום עם ההתקפה, ולנתב את התנועה תוך כדי התחברות אליה. בג'יו-ג'יטסו הברזילאי אני לומד כיצד ומתי לוותר. אני לומד איך התעקשות שלא במקומה גורמת להפסד. אני לא אומר שכל התעקשות על פוזיציה היא רעה. אני כן טוען שהתעקשות על פוזיציה שעבר זמנה ואינה תורמת יותר היא לא בחירה חכמה.
הג'יו-ג'יטסו הברזילאי מאפשר את התירגול של הוויתור הנכון, ואני מאמין שהתירגול הזה מאפשר זיהוי של מצבים כאלה בחיים, בהם היצמדות לדברים שאי-אפשר עוד להמשיך לאחוז בהם מביאה תועלת מועטה, וכי עדיף לפעמים להרפות את האחיזה בהם כדי שאפשר יהיה לאחוז דברים אחרים. התירגול הזה לא פשוט, אבל מעניין מאוד.
אם מעניין אותכם להתנסות בוויתור בג'יו-ג'יטסו הברזילאי, או מאספקטים אחרים של אומנות הלחימה\ ספורט קרבי הזה אשמח אם תתקשרו לקביעת שיעור ג'יו-ג'יטסו ברזילאי חינם ללא כל התחייבות.
0547296988 (שחר).
Comentários